בני אדם הם המין היחיד שעסוק באוכל מעבר לצורך הביולוגי של מציאת מזון כדי להתקיים.
המונח אוכל, בניגוד למונח מזון, מבטא את ייחודו של האדם ואת הדרך שעשה מאכילה אינסטינקטיבית, כשאר בעלי החיים, לאכילה שמבטאת זהות משפחתית, קהילתית ותרבותית.
בגיליון זה ניסינו להתבונן באוכל כעל מערך מורכב של חומרים, סמלים ומנהגים וללמוד ממנו על עצמנו ועל הקשר בין אוכל, תרבות וזהות.
לוז מצביע על המסע הגסטרונומי שעבר המין האנושי מראשית הבישול על אש והפיכת האוכל לפעולה תרבותית ועד לבעיות שנוצרות היום עם ההתנתקות מן המקורות הטבעיים של המזון. גרוסגליק עוסק באוכל ובהתפתחות הזהות האישית והקולקטיבית שלנו. וינגרטן עוסקת אף היא באוכל ובזהות וחוקרת את מנהגי האוכל של יהודים ונוכרים בתקופת המשנה והתלמוד. נמיה־כהן בודקת את כלי הבישול מאבן בקרב אוכלוסיות שונות בימי הביניים ומה משמעות השימוש בהם. טהרלב בן שחר מתחקה אחר תולדות סלט הירקות הישראלי, ומצביעה על משמעותו במאבק הנשים על מעמדן. קיציס חושף אותנו לתפריטים ספרותיים היתוליים ששימשו בסעודות פאר בראשית המאה ה־20. לינק ובלומנדל מספרות על מגדניית "הדר" המיתולוגית. אביאלי חוקר את תופעת ה"על האש" שכבשה את חגיגות יום העצמאות, ויואב אבניאון לוקח אותנו לסיור אומנותי וקולינרי בשוק בוואדי ניסנאס.