"חצור לפנים היא ראש כל הממלכות האלה", כתב מחברו של ספר יהושע (יא:י), והמקור שהיה לפניו היה ללא ספק מהימן ומדויק. במהלך שלושים עונות חפירה שנערכו באתרה של חצור הקדומה הוברר, שהייתה זו עיר-הממלכה הגדולה והחשובה ביותר שהתקיימה בארץ-ישראל באלף הב' לפסה"נ. בשיאה השתרעה העיר חצור על פני 800 דונם בערך, שטח גדול פי עשרה מזה של ירושלים בימיהם של דוד ושלמה. במכתבים ששלחו מלכיהן של ערי כנען אל מלך מצרים, אשר נתגלו בארכיון בעיר אל-עמרנה שבמצרים, יבין שליט חצור הוא היחיד שתוארו הוא "מלך". ארמון הטקסים שנבנה במרכזה של חצור היה הגדול והמרשים במבני הציבור שנבנו בתקופה ההיא בארץ, והממצאים המפוארים שנתגלו בו מעידים על קשרי מסחר, תרבות ואמנות עם מרכזי הממלכות במרחב, מבבל במזרח, עבור בממלכת החיתים ומצרים, ועד קפריסין ויוון במערב.
ימי גדולתה של חצור הכנענית באו אל קצם עם כיבוש העיר והעלאתה באש, שריפה שסימניה ניראים בשטח עד היום. בעקבות מפלה זו, נפתחה הארץ כולה להתנחלות.
חצור הישראלית, שהיישוב בה חודש בימי הממלכה המאוחדת, שוב לא הייתה "ראש כל הממלכות האלה". בירת הממלכה הייתה אז ירושלים, ועם הפילוג הייתה שומרון לבירת ממלכת ישראל. עם זאת, לחצור חשיבות ראשונה במעלה גם בפרק זמן זה: בשכבות הארכיאולוגיות בנות התקופה הישראלית באתר נחשפו ביצורים, מבני ציבור ומבני מגורים מן המאות הי' – הח' לפסה"נ, עד לחורבנה של העיר בשנת 732 לפסה"נ, בעת מסעו של תגלת פלאסר הג' מלך אשור (מלכים ב, טו:כט), והגליית תושבי חצור והגליל, אירועים שציינו את ראשית הקץ של ממלכת ישראל כולה. למבקר בחצור הישראלית ניתנת הזדמנות יחידה במינה לבחון מקרוב את מידת מהימנותה של ההיסטוריוגרפיה המקראית, תוך סקירת מבנים המיוחסים לימיהם של מלכי ממלכת ישראל – משלמה עבור באחאב וירבעם הב', ועד לימיו של פקח בן רמליהו.