הניסיון לחשוף את סוד דמותו של יואב בן צרויה – הנחשב לדמות משנית בסיפורי דוד – מגלה שעוצב בצורה אניגמאטית, ובשל כך קשה להכריע איזה אדם היה. האם נכון יהיה לתארו כאדם מסוכן, שאינטרסים אישיים מניעים את מעשיו, כמי שחיי אדם מעוטי-ערך בעיניו? האם לא היה אלא עבד מתנשא, המעז להפר את פקודותיו של דוד המלך? ואולי יש להבין את מעשיו באופן שונה לחלוטין ולראות בו אלטרואיסט – אדם שטובתו של דוד המלך היא שמנחה אותו לאורך כל ימי חייו, והוא תומך בדוד ומתקן את שגיאותיו גם כשהוא עצמו עלול להינזק? הבנת דמותו של יואב תלויה בקורא ובכלים שהוא מביא עמו אל הקריאה. מובן שהקוראים אינם עשויים עור אחד, ולכן המחברת מציגה בחיבור זה מגוון של דרכי קריאה. נראה שדווקא לקושי, המביא להתחבטותם של הקוראים השונים בשאלה אם יואב היה גיבור חיובי או שלילי, יש ערך מוסף: הוא יוצר מעורבות של הקורא בפענוח סודות הדמות, וכך מביא להחייאתו של הטקסט המקראי, שממשיך לחיות לאורך הדורות, למרות הזמן הרב שעבר מאז נכתב.