הספר עוסק בתולדות ירושלים מראשיתה ועד לתקופת שיבת ציון. בניגוד לתקופות המאוחרות יותר, המקורות הכתובים על תולדות ירושלים בתקופה הכנענית ואפילו בתקופת בית ראשון מוגבלים ביותר. על כן הושם דגש על הישגי המחקר הארכיאולוגי, שיש בו כדי לשפוך אור על תקופות עלומות בתולדות העיר ואף לשמש אבן בוחן לבחינת אמיתות המקורות הכתובים, בעיקר מקורות המקרא. הספר בנוי אפוא כרצף של פרקים היסטוריים וארכיאולוגיים המתייחסים לשלוש התקופות העיקריות שבהן עוסק הספר: התקופה הכנענית ותקופת השופטים (האלף השלישי והשני לפסה"נ), תקופת המלוכה, ותקופת שיבת ציון.
ירושלים היוותה אתגר לארכיאולוגים מאז ראשית המחקר הארכיאולוגי בארץ ישראל. כל דור של חוקרים הטביע את חותמו בחקר העיר. הגילויים הרבים מירושלים החל משנות השישים ועד לימינו הביאו למהפך בידיעותינו על תולדות העיר. מחקרי השנים האחרונות אף העלו שאלות חדשות ונוקבות ביחס לתולדות העיר בתקופות שבהן הממצא הארכיאולוגי דל – ובמיוחד ביחס למעמדה וצורתה של העיר בימי המלוכה עד למאה הח' לפסה"נ. אחדות משאלות אלו מוצגות במבוא לספר, והוצגו בו כמה מן הנקודות הנמצאות במוקד הדיון במחקר בזמן האחרון.
הספר נכתב בידי חוקרים מומחים בתחום ירושלים ובתקופת המקרא והוא מלווה במבחר שרטוטים.