המאמר עוסק באלימות מינית ובמעשי אונס שביצעו פורעים ערבים בנשים יהודיות במהלך מאורעות תר"ף (1920), תרפ"א (1921) ותרפ"ט (1929). המחבר מבקש להסיט את הדיון ההיסטוריוגרפי מההיבטים הלאומיים והפוליטיים אל היבטים חברתיים-מגדריים. הוא בוחן את מקומן של הנשים היהודיות כקורבנות כפולים – גם בשל יהדותן וגם בשל היותן נשים – ואת השפעת המעשים על יחסי יהודים–ערבים בתקופת המנדט. המאמר מציג את הוויכוח ההיסטוריוגרפי על אופייה של החברה בארץ-ישראל – דואלית או מעורבת – ומראה שמקרי האונס מצביעים על דפוס קבוע בשלושת גלי המאורעות: פריצה לשכונות יהודיות, ביזה, רצח, התעללות בגופות ואונס.