בין המאה ה-16 למאה ה-18 עלו לגדולה שלוש אימפריות אסלאמיות אדירות באזורנו: העות’מאנית, הספווית והמוגוּלית. היסטוריונים כינו אותן “אימפריות אבק השריפה” בגלל עוצמתן הצבאית, שנבעה במידה רבה מאימוץ טכנולוגיות צבאיות חדשות. האימפריות הללו, שהיו “מעבדות” מוקדמות של מודרניוּת אימפריאלית, סימלו סוג חדש של מדינה ונורמות חדשות של פוליטיקה.
הסיפור של אימפריות אבק השריפה הוא לא רק על תותחים, רובים כבדים ומצודות. זהו גם סיפור על קשרים אזוריים וגלובליים: סוחרים מאסיה, דיפלומטים מאירופה, צליינים ודרשנים שנעו בין איסטנבול, איספהאן ודלהי, ויצרו מארג דינמי של רעיונות, טעמים ואמונות.
נכיר את האימפריות הללו, ונלמד על השינויים החברתיים העצומים שאפיינו את תקופתן.