מסע הצלב הראשון, שבעקבותיו הוקמה ממלכת ירושלים הצלבנית, היה עקוב מדם ורווי אלימות בין-דתית. ניתן היה לשער שהממלכה הנוצרית החדשה במזרח תתאפיין באלימות מתמדת כלפי תושביה הלא-לטיניים, בעיקר מוסלמים ונוצרים מזרחיים. אלא שעיון במקורות התקופה חושף, בצד אלימות ואפליה, גם עדויות לשיתוף פעולה, לימוד הדדי וחיים משותפים. נציג קטעי מקורות השופכים אור על מערכות היחסים המורכבות הללו, וננסה לגבש תמונה נאמנה של המגעים הבין־דתיים בממלכת ירושלים.