קצת רקע לפני שמתחילים: ירושלים התרחבה מאד בתקופת שלטונם של מלכי יהודה והשכונות שלה התפרשו עד לגבעה המערבית, מקום הר ציון והרובע היהודי של ימינו. החורבן, הגלות והשלטונות הרומי והביזנטי הביאו משברים ותקופות של ניתוק מהעיר, אבל אחרי הכיבוש המוסלמי במאה ה-7 חזרו היהודים לירושלים. הכיבוש הצלבני בשנת 1099 שוב הנחית מכות כואבות על הקהילה היהודית בעיר, וחיים יהודיים התחדשו כאן רק במאה ה-12 עם שוב השלטון המוסלמי. בהתחלה גרו יהודים בהר ציון, והחל מהמאה ה-14 הם התרכזו ברובע היהודי.
במשך 400 שנות שלטון עות’מאני בירושלים התקיימה קהילה יהודית בין החומות. “היישוב הישן” – כפי שקראו לה – היתה מורכבת בעיקר מיהודים ספרדים, צאצאי גולי ספרד ואחרים, אך במאה ה-18 הצטרפו אליהם גם אשכנזים שעלו לבד או בעליות קבוצתיות של חסידים. משנת 1721 פסק היישוב האשכנזי בירושלים למשך כ-90 שנה, אך שב והתחדש בראשית המאה ה-19. לקראת סוף המאה החל תהליך “היציאה מהחומות”. פרק זה הסתיים בנפילת הרובע היהודי במלחמת העצמאות. אחרי מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים בשנת 1967, החלו חפירות ארכיאולוגיות ברובע במהלכן התגלו ממצאים מרתקים ועדויות לחיים יהודיים מתקופות שונות. בהמשך שוקמו בתי הרובע ויהודים חזרו לגור כאן.
במסלול סיור זה נבקר באתרים הקדומים של ירושלים, בבתי הכנסת, בחצרות ובמוסדות של ה”יישוב הישן” ברובע היהודי.

———————
נתחיל את הסיור מחוץ לשער ציון
———————

שער ציון – פעם הוא היה חלק ויפה
סימני הירי בחזית השער מעידים על הקרבות שהתחוללו כאן במלחמת העצמאות, בסופם נשאר הרובע היהודי בידי הירדנים. מ-1948 ועד 1967 עבר כאן קו הגבול: הר ציון היה בשטח ישראל והעיר העתיקה בשליטת ירדן.

———————
ניכנס דרך השער ונפנה ימינה
———————

ב”גן התקומה” צמוד לחומה ניתן לראות את שרידי הכנסייה הגדולה ביותר בירושלים מהתקופה הביזנטית (325-638), כנסיית הניאה (ביוונית: “החדשה”).

———————
נתקדם ברחוב חב”ד ונפנה ימינה לרחבת החניה של הרובע היהודי.
———————

ארבעת בתי הכנסת הספרדיים
במאה ה-17 נוסד כאן בית הכנסת על-שם יוחנן בן זכאי, וצמוד אליו נבנו בתי הכנסת “אליהו הנביא”, “האמצעי” ו”האיסטנבולי”. כולם נבנו במפלס נמוך מהרחוב, כנראה בגלל האיסור של השלטונות העות’מאניים על בניית בתי תפילה גבוהים מן המסגדים המוסלמיים. סביב בתי הכנסת התפתח מרכז הקהילה, ובבית הכנסת יוחנן בן זכאי הוכתר “הראשון לציון”, ראש הקהילה היהודית, בשנת תרנ”ג.

———————
נשוב לכיוון ממנו באנו ונפנה שמאלה לתוך רחוב החצוצרות
———————

כיכר בתי מחסה – “מחיר למשתכן” של פעם
בשנת 1860 הוקמה כאן שכונת דירות להשכרה במחירים נמוכים מאד (ואפילו בחינם!) לטובת עניי ירושלים ותלמידי חכמים, ביוזמת כולל הו”ד (הולנד-דויטשלנד). “בתי מחסה” המקוריים נמצאים בדרום הרחבה. לאחר כמה שנים נבנה לאותה מטרה בניין נוסף על ידי משפחת רוטשילד, שקיים עד היום בצד המערבי של הרחבה. על חזית הבית בולט סמל משפחת רוטשילד.
עם כניעת הרובע במלחמת העצמאות נאספו בכיכר התושבים והמגנים, ומכאן יצאו לכיוון שער ציון בנפילת הרובע, ביום שישי 28 במאי 1948.

———————
נמשיך במעבר הצר מימין לבית רוטשילד
———————

הגַלעֵד לזכר המתים ברובע
במלחמת העצמאות היה הרובע היהודי מנותק משאר השכונות היהודיות של ירושלים. כיוון שהתושבים לא יכלו לצאת לבית הקברות שבהר הזיתים, נטמנו 48 מלוחמי הרובע ותושביו בין החומות. בין הקבורים היה גם חלל צה”ל הצעיר ביותר, הילד ניסים גיני בן ה-10 אשר שימש קשר בהגנת הרובע. לאחר מלחמת ששת הימים הועברו החללים לקבר אחים בהר הזיתים.

———————
נפנה ימינה לרחוב הגלעד, וימינה ברחוב בית אל.
נחלוף על פני ישיבת המקובלים בית אל
———————

ישיבת בית אל נוסדה בשנת 1733 על ידי הרב גדליה חיון. המבנה המקורי ניזוק מאוד במהלך מלחמת העצמאות, והמבנה הנוכחי נבנה לאחר מלחמת ששת הימים.

בית כנסת הרמב”ן
בשנת 1267, ביקר בירושלים הרמב”ן – רבי משה בן נחמן (1194-1270) והוא תיאר את תחושותיו הקשות ממצב העיר באיגרת ששלח לבנו: “כי רבה העזובה וגדול השממון… ומצאנו בית חרב בנוי בעמודי שיש וכיפה יפה ולקחנו אותה לבית הכנסת כי העיר הפקר וכל הרוצה לזכות בחורבות, זוכה”.
בית כנסת הרמב”ן נבנה כנראה במקור בהר ציון, והועתק לכאן במאה ה-14. במשך שנים רבות זה היה בית הכנסת היחיד של ירושלים. השלטון העות’מאני סגר אותו ב-1589, והוא נפתח שוב לתפילה בשנת 1967, במלאת 700 שנה לעליית הרמב”ן.

למה קוראים לבית כנסת מפואר בשם “החורבה”?
בראש חודש חשוון תס”א (1700) הגיע לירושלים רבי יהודה חסיד בראש תלמידיו. הם השתכנו בחצר האשכנזים ובנו שם בית הכנסת, אך שקעו בחובות כבדים. בשנת 1721 הסתערו הנושים הערבים על החצר ועל בית הכנסת והחריבו אותם. מאז נקראה החצר ‘חורבת רבי יהודה החסיד’.
בשנת 1837 בנו תלמידי הגר”א (הגאון מוילנה) בחצר את בית הכנסת “מנחם ציון”, ובשנת 1856 נחנך כאן בית הכנסת הראשי לעדת הפרושים בירושלים. היה זה בית כנסת גדול ומרשים והוא נקרא “בית יעקב”, אך למרות זאת דבק בו הכינוי “החורבה”.
במאי 1948 פוצצו חיילי הלגיון הירדני את בית הכנסת, אך רק לקראת ציון 40 שנה לאיחוד העיר בשנת 2007 החלו עבודות השיקום, וכיום ניתן שוב להתרשם מהמבנה הגדול והמרשים.

צילום: Bahnfrend, ויקיפדיה

———————
ממשיכים לאורך ה”קרדו” – הרחוב הראשי של ירושלים הרומית-ביזנטית,
המוליך מצפון לדרום.
———————

הקרדו – ככה עשו שופינג בירושלים הביזנטית
הקרדו הייתה שדרה מרשימה ברוחב 22 מטרים, בתוכה שתי שורות עמודים ולאורכה חנויות ודוכנים. בתוך הסמטה המקורה מוצגת מפת פסיפס על הקיר. זהו קטע ממפת מידבא, שנתגלתה במאה ה-19 בעיר מידבא, בירדן. הפסיפס מספק תיאור נדיר של ירושלים במאה ה-6 (התקופה הביזנטית), כחלק ממפת ארץ ישראל כולה. במפה נראה בבירור הקרדו עם שתי שדרות העמודים, כנסיית הקבר, כנסיית הניאה ומבנים נוספים.
בהמשך, אפשר לבקר במוזיאון “לבד על החומות” שמציג את המאבק על הרובע היהודי במלחמת העצמאות.

———————
נצא מהקרדו לרחוב היהודים.
נפנה שמאלה בפינת הרחובות פלוגת הכותל והיהודים.
———————

שרידי החומה הרחבה
במהלך החפירות ברובע היהודי נתגלתה כאן חומה מימי בית ראשון שהיתה חלק מהביצורים הצפוניים של העיר. החומה נבנתה בימי המלך חזקיהו שמרד בממלכת אשור, במסגרת ההכנות למצור של סנחריב: “וְאֶת-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם, סְפַרְתֶּם; וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה” [ישעיהו כ”ב]. את שרידי הבתים שהחומה נבנתה עליהם ניתן לראות מתחתינו בחלק שממערב לחומה.

———————
נמשיך ברחוב פלוגות הכותל ונפנה ימינה ברחוב בוני החומה
בסוף הרחוב נפנה שמאלה לרחוב תפארת ישראל, נעלה במדרגות מימין
אל שרידי בית כנסת תפארת ישראל
———————

איפה הכיפה שלך?!
בית הכנסת “תפארת ישראל” הוקם במאה ה-19, על שם ר’ ישראל מרוז’ין. בשנת 1869, בזמן ביקור הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף, שאל הקיסר למה אין לבית הכנסת כיפה. הגבאי קצת התחכם וענה כי בית הכנסת הוריד את כיפתו לכבוד הקיסר… הקיסר אהב את התשובה והעביר לקהילה את הסכום הדרוש להשלמת הגג. בניית בית הכנסת הושלמה בשנת 1872, אך הוא נהרס בידי הירדנים במלחמת העצמאות.

———————
נפנה ימינה לרחוב הקראים
———————

הרובע ההרודיאני – מוזיאון וואהל לארכיאולוגיה
במקום זה נחשפו כאן שרידי בתי פאר מהתקופה ההרודיאנית (לפני כ-2000 שנה). כאן גרו כנראה משפחות הכהונה, והם מעוצבים בסגנון רומי-הלניסטי בתוספת מאפיינים יהודיים. בכניסה לאתר מוקרן מיצג אורקולי.

נצא מהמוזיאון ונרד אל הכותל המערבי.
המעוניינים לבקר באתר “הבית השרוף-בית קתרוס” ישובו לרחוב תפארת ישראל

בית קתרוס – הבית השרוף
שרידי בית מפואר שנחרב בזמן כיבוש ירושלים בידי הרומאים. ייתכן וזה היה בית משפחת קתרוס, משפחת כוהנים מיוחסת. באתר מיצג אורקולי המתאר את ירושלים ערב חורבן בית המקדש השני, ואת חורבנה.
כניסה בתשלום.

סיימנו
נקודת הסיום של הסיור משקיף אל הכותל והר הבית. כאן על פי המסורת נברא העולם וכאן התרחשה עקידת יצחק. כאן בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון לפני כ-3000 שנה, וכאן בנו שבי ציון את בית המקדש השני. במאה ה-1 לפנה”ס שיפץ הורדוס את בית המקדש השני, ואת רחבת הר הבית תחם בקירות תמך ענקיים. הכותל הוא אחד מקירות התמך הללו. גובהו המקורי היה כ-30 מטרים ואורכו כחצי ק”מ. מאז המאה ה-16 הכותל משמש מקום תפילה ליהודים, סמל לגעגוע ולכיסופים לבית המקדש.

מפת המסלול:

קובץ ניווט: https://www.plotaroute.com/route/3036234?units=km

—————————————-

חניה בנקודת ההתחלה: חניון הר ציון, או חניון ממילא ליד שער יפו.
אוטובוסים לנקודת ההתחלה: קו 38 לרובע היהודי; קו 20 לשער יפו.
שירותים לאורך המסלול: רחוב פלוגת הכותל וכן רחוב תפארת ישראל. שער האשפות, סמוך לכניסה לגן הארכיאולוגי.
למידע נוסף על אתרי הרובע היהודי www.rova-yehudi.org.il