בניגוד למדינות לאום מודרניות, הסולטאנים העות’מאנים לא חתרו להשלטת זהות קולקטיבית הומוגנית והאוכלוסייה תחת שלטונם היתה מגוונת מאוד מבחינה דתית, אתנית, לשונית ותרבותית. למעשה, כמו אימפריות קדם מודרניות אחרות, העות’מאנים פעלו לשימור השונות הזו, וניסו לנצלה לטובתם בדרכים שונות. ההרצאה תתמקד בעיקר בקהילות הנוצריות והיהודיות ברחבי האימפריה מן המאה ה־15 ועד המאה ה־18, ותעמוד על המנגנונים שהסדירו את יחסי השלטון עם הנתינים הלא־מוסלמים, ואת יחסיהם של אלה עם שכניהם המוסלמים.