סיפור בעל פעור (במדבר כ”ה) מתאר את הסכנה הגדולה ביותר שעמדה לפתחם של הדור השני ליציאת מצרים – סכנת השמדה שנבלמה רק אחרי מוות של 24,000 איש מישראל. הסיפור שנראה בתחילה כמתאר כישלון פנימי של העם, מתברר בהמשך כמתאר כישלון הנהגתי, ולבסוף מתגלה שמדובר במזימה שטנית של אויבי ישראל להשמדת העם כולו.
אבל מדוע התורה בוחרת להציג את הסיפור בהתחלה ככישלון פנים-ישראלי ורק אחר כך כמזימה של מדין ובלעם? ומדוע האל, שהציל את ישראל ממזימתו השנייה של בלעם, לא הציל אותם גם ממזימתו השנייה?
מרצה: ד”ר יושי פרג’ון