הלוח העברי הוא לוח זמן מקודש, שקדושתו נובעת מהציווי האלוהי שעל שמירת השבת, חגים ומועדים, שנת שמיטה ושנת יובל. כיום הלוח העברי הנוהג כיום בכל תפוצות העם היהודי הוא לוח שמשי־ירחי. אך האם גם בעת העתיקה הלוח העברי נהג לפי הלוח השמשי-ירחי או שמא חושב לפני שנת השמש בלבד? כיצד נהגו יהודים לעקוב אחר מהלך הימים והשבועות, החודשים והשנים? 

מסתבר שבעת העתיקה היו מָעברים בין שימוש בלוחות בתקופות שונות ואף התגלעו חילוקי דעות לגבי הלוח הנכון לקביעת המועדים. ברור היה שהכרחי לשמור על אחידות בשל הצורך להקפיד על קיום החגים והמועדים בזמנים אחידים ולשם שמירה על סדרי החברה. לכן התחברו הכללים של הלוח העברי השמשי־ירחי הקבוע במהלך האלף הראשון לספירה.

   
מימין: דוד זכאי גל גג ביתו (תל אביב נגלית לעין, יד בן־צבי), משמאל: בית הכנסת הגדול בחאלב (ארכיון יד בן־צבי)

בספריית יד בן-צבי הופקדו תעודות מיוחדות במינן שמקורן בעיר חאלב שבסוריה, העוסקות, לכאורה, בנושאי הלוח העברי. מקורן ביהודי יוצא חאלב שהיגר למכסיקו. בין הלוחות: 'לוח אורך היום והלילה לרוחב חלב', כלומר: טבלה מחזורית של אורך היום בעיר חלב, משנת תש"ג (1943), לפי קו הרוחב הגאוגרפי שבו היא מצויה. הטבלה מונה לכאורה את חודשי השנה העברית – אולם מתחילה בניסן. שיטת מנייה זו משמרת את המסורת הקדומה המקראית (והמסופוטמית) שבה החלה השנה באביב ולא בחודש תשרי, שהיה אז החודש השביעי. בטבלה שלפנינו לניסן אין מספר, חודש אייר מסומן באות א', והחודש האחרון בטבלה מסומן באות י"א. מצד ימין ומצד שמאל מסומנים ימי 'החודש' מ-0 עד 29 (או מ-1 עד 30) בספרות ערביות. היום הארוך ביותר בחאלב, אורכו 14 שעות ו-27 דקות, והיום הקצר ביותר אורכו 9 שעות ו-33 דקות. 

לוח אחר מפרט 'כניסה החמה בראש כל מזל ומזל לרוחב ארצנו'. מעניינים הם הלוחות המתארים את מהלך כוכבי הלכת במערכת השמש, כגון: 'מהלך אמצע מאדים לאורך חלב' ו'לוח מנת נוגה לאורך חלב'. ייתכן שהם מלמדים על חישובי הלוח העברי ועל הקשר בינו לבין לוחות אחרים שהיו נהוגים במזרח התיכון. הלוחות מלמדים על ידע אסטרונומי נרחב ועל הקשר בין ידע זה ובין מרכזיותו של לוח השנה בקרב הקהילה היהודית. בפתיחה לכתב היד נאמר כי הועתק 'מספר כתיבת יד' של רבי יוסף רפאל ששון, שפעל בחאלב ונפטר בשנת 1832. לא ידוע אם הרב ששון העתיק ממקור אחר, אך המחקר מלמד כי מומחים ללוח העברי נהגו להסתמך ואף להעתיק מלוחות קדומים, שנהגו לפי שיטות שונות. נראה כי העיסוק של חכמים ושל רבנים בקהילות ישראל באסטרונומיה לצרכים מעשיים ובהכנת לוחות שנה עבריים זיכו אותם ביוקרה הרישום הקפדני בלוחות מחאלב מבטא את מרכזיותו של הלוח באורח החיים המקומי ובהקשרו האוניברסלי.

*תודתנו לפרופ' אריאל כהן על הערות ועל תובנות מחכימות.

הגב לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *