שד"רים מול פילנתרופים – קשר דו־סיטרי בין "בני הארץ" והקהילות היהודיות בגולה
המונח "בני הארץ" מככב בשנים האחרונות בשיח המחקרי של שלהי התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי בארץ ישראל. המונח מתייחס לקבוצה מובחנת של בני היישוב הישן, בעיקר לספרדים, בני הדור השני והשלישי של העולים שנולדו כאן והרגישו בבית. זו קבוצה שעברה תהליכי מודרניזציה מואצת, אך במחצית הראשונה של המאה ה־20, עם המעבר לסדר יום לאומי, נותרה מאחור.
השד"ר כבן הארץ
חלק ניכר מכלכלת היישוב הישן התבסס על תרומות שהגיעו מחוץ לארץ ישראל על ידי שד"רים שעברו בין הקהילות והמדינות השונות. בעידן שלפני טיסות לואו-קוסט וה"כפר הגולבלי", היו השד"רים שהגיעו לאסוף את התרומות למען היישוב האנשים הכמעט יחידים שהגיעו לחו"ל מהארץ. השד"ר נשא עימו את "הארץ הקדושה". הרומנטיקנים ציירו את המפגש של בני הגולה עם השליח מארץ הקודש בצבעים של הערצה, אך גישה ביקורתית יותר ראתה בו לא יותר מאשר קבצן, שנורר.
ייסוד ארגון הפקידים והאמרכלים באמסטרדם – הפקוא"ם – הביא לקטיעת המפגש הבלתי אמצעי של הקהילות התורמות עם השד"רים ועם היישוב. הפקוא"ם ביקשו לרכז אצלם את התרומות ולייעל את המערכת, אך הם פספסו את הרצון ההדדי בקשר של בני אדם, של הקהילות התורמות עם בני הארץ. המשיכה לקשר הזה השתמרה לא רק בקרב קהילות בעלות אוריינטציה מסורתית או אורתודוקסית, אלא גם בקרב קהילות שנהוג לכנות היום כ"מתבוללות". באופן מפתיע, ירושלים הייתה על ראש שמחתם גם של "גרמנים (או צרפתים, או אנגלים) בני דת משה", גם אצל כאלו שמחקו את השיבה לציון מסידור התפילה כחלק מהרפורמה בדת.
בני הארץ אל מול הפילנתרופ
הפקוא"ם – שייצגו קו אורתודוקסי – טענו לבלעדיות על הקשר של היישוב עם הגולה, אבל עם הזמן צצו חלופות שאתגרו את סמכותם והציעו סדר יום שונה. גורם אחד היה העיתונות היהודית באירופה במאה ה־19 שעסקה במה שקורה ביישוב בארץ ישראל. לעיתונים השונים היו כתבים מקומיים מקרב בני הארץ, ואלו שיקפו את המצב בירושלים ליהדות העולם, בלי ה"פיקוח" של הפקוא"ם.
סמל בית רוטשילד
גורם נוסף היה השליח הפילנתרופי שהגיע לישראל עם הכספים באמתחתו. משה מונטפיורי, למשל, ערך שבעה מסעות לירושלים בין השנים 1827–1875, אך הוא לא היה הפילנתרופ היחיד; ד"ר אלברט כהן, נציגם של בית רוטשילד נסע ארבע פעמים לירושלים, וגם אחיו הגדולים של אדמונד דה רוטשילד ביקרו ביישוב עשרות שנים לפני שהוא התפרסם כפטרון היישוב. שליחים אלה ואחרים חזרו לקהילותיהם ושימשו כמקור למפגש בלתי אמצעי עם בני הארץ.
ד"ר אלברט כהן, נציגם של בית רוטשילד
הקשר הדו-סטרי בין בני הארץ והפילנתרופים
המפגש של בני הארץ עם הפילנתרופים השפיע על שני הצדדים. בני הארץ – שהכירו את התנאים המקומיים ויכלו להציע מתווי פעולה מדויקים יותר – ידעו להתאים את היוזמות האירופיות לתנאים הירושלמיים. הדור שהתבגר במהלך שנות החמישים התבלט בעשורים הבאים ביזמות פורצת חומות, בניסיונות להתיישבות חקלאית, בתחום העיתונות ובעוד תחומים.
מנגד, כשהפילנתרופ שב לאירופה, הפכה "הארץ" למרכיב משמעותי גם בזהותו. עם היפוך התפקידים, דבקה הילת הארץ הקדושה בנוסע בשובו לארצו, והוא הפך למקור סמכות של ידע על ירושלים והמזרח. שליחי הפילנתרופים אף פרסמו כתבות בעיתונים, כתבו ספרי מסע, שחלקם מהווים עד היום מקור משמעותי לתולדות העיר ויושביה, נאמו בעצרות ובעיקר היו כתובת לכל שואל ונוסע עתידי.
תמצית מתוך מאמר של ד"ר יוחאי בן גדליה – מנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי – בגיליון 298 של עת־מול (אפריל 2026), בהוצאת יד בן־צבי
המאמר הזה עשה לך חשק לעוד? בגליון 298 של "עת־מול" בהוצאת יד בן־צבי יש עוד הרבה מאמרים מעוררי עניין הנוגעים למושג "בני הארץ" – שליחות של מורים לעברית לערים ערביות בתקופת היישוב; תיאורי נוף בקרב חמישה סופרים בני הארץ; "בנות הארץ" בראי מכתבי נשים במאה ה-19; ועוד. לרכישת הגיליון המלא יש ללחוץ כאן
