המונח "בני הארץ" מככב בשנים האחרונות בשיח המחקרי על שלהי התקופה העות'מאנית וימי המנדט הבריטי. הוא מתייחס לדור השני ולדור השלישי של העולים, שנולדו בארץ והרגישו בה בבית, על מערכי הממשל, התרבות והמארג הלשוני שלה. עם זאת, לא פעם נדמה שהביטוי לא הצליח לחרוג ממגדל השן האקדמי ולא תפס אחיזה בקרב הציבור הרחב.
בקבוצת המחקר שפעלה ביד בן־צבי ניסו לאתגר את ההגדרות של בני הארץ, ולבחון את גבולות המונח ואת הרלוונטיות שלו.
בחוברת זו אנו מביאים מבחר מפירות קבוצת המחקר, שבה השתתפו חוקרים האמונים על דיסציפלינות מחקר שונות. יש חוקרים שמייחדים את המונח בני הארץ לבני היישוב הישן הספרדי בארבע ערי הקודש, ואילו חברי הקבוצה ניסו למתוח את גבולות הגזרה גם למקומות יישוב נוספים בארץ ובלבנט. הם בחנו את הרלוונטיות של המונח גם ביחס לאשכנזים, לפילנתרופים אירופאים ולתנועה הכנענית, והשוו זאת לדפוסים דומים בחברה הפלשתינאית. בעוד בני הארץ נבחנים על פי רוב ביחסם אל החברה הערבית, החוקרים ביקשו לבדוק את המפגש שלהם אל מול קבוצות אחרות ביישוב וביהדות שמחוץ לארץ ישראל.
המאמרים עוסקים בשאלות אלה וגם בבנות הארץ, בסופרים בני הארץ ובארגונים ותנועות שקמו בידי בני הארץ ועבורם.

בתקווה שתהנו מן הקריאה ושנזכה לימים טובים יותר,
מרוה בלוקה ד"ר יוחאי בן גדליה
עורכת 'עת-מול'
marva@ybz.org.il