הערבה הרעבה היא מישור רחב ידיים, הנמצא בחלקה המרכזי של אוזבקיסטן בין הגדה הדרומית של נהר הסיר-דריה לבין העיר ג'יזאח.
אל אזור זה ביקש השלטון הקומוניסטי להעביר בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 את מרבית יהודי בוכרה, שחיו עד אז בעריה המרכזיות של אוזבקיסטן.
ספר זה מתאר את התמורות המפליגות שהתרחשו בקרב הציבור היהודי באוזבקיסטן בחסות השלטון הקומוניסטי. בתקופה זו ביקש המשטר לשנות מן היסוד את החברה המסורתית ולהפוך את הפרטים בה לעמלים סוציאליסטיים, לנתק אותם מהמסורת התרבותית והדתית ולצקת בם תוכן סובייטי חדש.
תהליך זה כלל "תכנות" לשוני ותרבותי, והוא נגע במעמד הסמכות המסורתית ובמעמד האישה בתוך משפחתה.
הספר סוקר את יישום האידיאולוגיה הקומוניסטית בנושא הלאומי באסיה המרכזית, את חלוקתה לרפובליקות עצמאיות ואת ראשית הטיפול המוסדי של השלטון הסובייטי ביהודי ברית המועצות בכלל וביהודי אוזבקיסטן בפרט.
הספר בוחן את יחס רשויות השלטון השונות אל קבוצת מיעוט לאומי בתוך רפובליקת-ברית מרכז אסייתית ופותח צוהר למחקר הקשור לחקר תהליכי ה"הבניה הלאומית" באוזבקיסטן בשנות הקמתה הראשונות וליחסים שבין אוכלוסיית הרוב האוזבקית לבין אוכלוסיות המיעוטים השונות.
פרשת יישובם של יהודי בוכארה בערבה הרעבה ותהליכי הסוציאליזציה האחרים בתעסוקה ובתרבות לא נחקרו עד כה, וספר זה הוא במת מחקר ראשונה לפרשה זו.