ספרו של ד"ר אפרים יעקב המונח בזה לפני הקוראים הוא פרי יגיעה רבת שנים שבמהלכן השכיל מחבר הספר ללקט את אבני בניין הנחוצות להעמדת תיאור מקיף של מקומה של הקבלה בתימן. נדבכיו של בניין זה הם ששת פרקי הספר, המשרטטים את קווי המתאר של הנושא ואף חודרים אל מעמקיו. הספר פותח בפרק מבוא המתאר את תהליך דחיקתה של המסורת הפילוסופית בתימן מפני הקבלה, שקרנה החלה לעלות שם במאה השש עשרה. חמשת הפרקים הבאים מציגים היבטים שונים בתולות הקבלה בתימן: התמודדותם של חכמי תימן עם חדירת הקבלה והפולמוס שניטש בין המצדדים בה למתנגדים לה, ספר הזוהר, דרכי הלימוד בו והמקום שתפס בקרב שכבות שונות בציבור היהודי, יחסי הגומלין שבין מנהג, קבלה והלכה, והשירה שהתחברה בהשראת ספרות הקבלה. הספר חותם בתיאור המחלוקת הגדולה שפילגה את יהודי צנעא בראשית המאה העשרים לשני מחנות: "העיקשים", שדגלו בחכמת הקבלה, וכנגדם "הדרדעים" ("דור דעה"), תנועה שהנהיג מרי יחיא קאפח, גדול מתנגדיה של הקבלה. התנועה ראתה ברמב"ם דמות מופת להשקפת עולם ולדרך חיים רציונלית ודגלה בשאיפה לתקן את הדת, להחזיר אליה את המנהגים הדתיים שהיו מבוססים ברובם על מסורות רמב"ם ולעקור ממנה אמונות בלתי רציונליות מאוחרות שדבקו בה, בראשן הקבלה והמאגיה שהסתעפה מתוכה.
הספר מושתת על שפע של מקורות כתובים, אך עיקר ייחודו בהיסמכותו על "היסטוריה שבעל פה", תיעוד של מידע רב שליקט ד"ר אפרים יעקב במשך שנים רבות מפיהם של חכמי תימן בארץ.