עת לפתוח 301
"תשתית חשובה לאין ערוך מאדריכלות", צוטט פעם האדריכל ההולנדי רם קולהאס. בשנתיים האחרונות פעלה במכון לחקר תולדות ארץ ישראל ויישובה ביד בן־צבי קבוצת מחקר שעסקה בנושא התפתחות התשתיות בירושלים. הכוונה הראשונית הייתה להתמקד בתשתיות חיוניות בלבד – מים וביוב, חשמל, דרכים ותחבורה ציבורית. עד מהרה הובן שהמונח "תשתית" רחב יותר וטומן בחובו עולם שלם של מתקנים ושירותים החורגים מן הצרכים הקיומיים הבסיסיים של העיר ותושביה. עוד הובן כי תשתית נתונה גדולה מסך מרכיביה הפיזיים וטומנת בחובה משמעויות מרחביות, חברתיות, תרבותיות ופוליטיות מרחיקות לכת. בירושלים, עיר בירה ועיר קדושה, המצויה בליבו של סכסוך לאומי עיקש, נושא התשתיות מקבל משנה חשיבות. בעיר כזו, קבורת המתים היא מעשה דתי ולאומי ממעלה ראשונה, וגם הנחת צינור מים מקבלת משמעות פוליטית וסמלית.
הגיליון שלפניכם מרכז את מיטב הממצאים של החוקרים והחוקרות בקבוצה. שלושת המאמרים הראשונים עוסקים בהבאת מים לירושלים הצמאה ואחסנתם בה, אתגר סבוך שהיה כרוך גם בפיתוח תשתית חשמל ראויה. מאמרים אחרים עוסקים בקשיים ובדילמות סביב נושא הטיפול בפסולת העירונית משלהי המאה ה־19, בפיתוח רשת הטלפונים בירושלים הישראלית בשנות החמישים, בוויכוחים סביב הקמתו של שדה תעופה מסחרי ובשאלת קבורתם של מתי העיר. את הגיליון חותמים שני מאמרים העוסקים באתגר פיתוחה של מזרח ירושלים ובפיתוח התשתית התרבותית בעיר לאחר מלחמת ששת הימים.