בימים קשים אלו שעוברים על כולנו, אנו נדרשים להיעזר בכלים מגוונים כדי לשמור על רוחנו ועל שגרת חיינו. אנו מקווים שתצליחו לעשות הפוגה קצרה מהחדשות ולהצליח למצוא עניין במאמרים שלפניכם.
במסגרת המיזם המחקרי על ארבע ערי הקודש: צפת, טבריה, חברון וירושלים, הקמנו קבוצות מחקר
של חוקרים וחוקרות ממוסדות מחקר שונים העוסקים בתחום. גיליון זה הוא פרי מחקרה של קבוצת חוקרי צפת והוא נוסף לכנס גדול על צפת שקיימנו בצפת בספטמבר.
צפת היא הצעירה מבין ארבע הערים. הידיעות עליה בתקופות הקדומות מקוטעות ואינן מאפשרות
לבסס תמונה יישובית של ממש. בתקופה הצלבנית נבנתה בצפת מצודה גדולה. ב־1266 כבש הסולטאן הממלוכי ביברס את המצודה והקים לצידה את העיר צפת שהפכה בירה ומרכז צבאי ומנהלי חשוב של כל האזור. בתקופה העות’מאנית המשיכה צפת להיות עיר חשובה באזור.
איננו יודעים הרבה על ראשיתו של היישוב היהודי בעיר. לשיא פריחתו הגיע בראשית התקופה העות’מאנית, במאה ה־16, לאחר גירוש ספרד. עם עלייתם של מגורשי ספרד לצפת, הפכה למרכז חשוב ביותר של הקבלה, וישבו בה גדולי החכמים. לתקופה קצרה הפכה מוקד של עלייה לרגל של יהודים שבאו לחיות בה ולמות בה. עם דעיכת היישוב היהודי התחזק היישוב הערבי־מוסלמי. במאה ה־19 שוב זרמו אליה עולים מצפון אפריקה, מהאימפריה העות’מאנית ומאירופה.
צפת נפגעה קשות ברעידת האדמה של 1837 ותושבים רבים נהרגו או נפצעו. לרעש האדמה היה משקל משמעותי להמשך התפתחותה.
בתקופת המנדט הבריטי היה רוב האוכלוסייה בעיר ערבי. המיעוט היהודי שנותר בה נפגע קשה במאורעות תרפ”ט ובמרד הערבי הגדול. במלחמת העצמאות נכבשה צפת על ידי הפלמ”ח.
המאמרים עוסקים באוכלוסיות השונות שחיו ופעלו בעיר לאורך הזמן: מוסתערבים, ספרדים, אשכנזים, סופים וערבים ובנושאים שונים כפולמוס הסמיכה, תעשיית הצמר, בתי הקברות היהודיים, ספרייתו של הרב הלר ובתולדותיה של הגבינה הצפתית.