הגיליון שלפניכם הוא פרי עבודתם של חברי קבוצת מחקר שהתכנסו במכון לחקר ארץ ישראל ויישובה ביד בן־צבי בשנתיים האחרונות )תשפ”ג ותשפ”ד( בריכוזם של ד”ר מילכה לוי־רובין, ד”ר קטיה ציטרין וד”ר משה יגור. הקבוצה כללה חוקרים העוסקים בהיסטוריה יהודית, בהיסטוריה כללית, בתולדות האסלאם, בתולדות האומנות ובארכיאולוגיה. חברי הקבוצה הציגו, כל אחד בתורו, מחקרים חדשניים שעניינם ארץ ישראל בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה. בתחילה התמקדו בשתי ערי הקודש ירושלים וחברון ועם הזמן הורחב הדיון גם לאתרים נוספים. המפגש בין החוקרים יצר שיח מפרה ומעניין ובעקבותיו עלו רעיונות חדשים ויצירתיים.
כמעט אלף שנים של שלטון התרבות היוונית־רומית במזרח נגדעו באחת בעשור הרביעי של המאה ה־ 7 עם הכיבוש המוסלמי ונפילת השלטון הביזנטי בארץ ישראל. הכיבוש המפתיע הביא עימו שינויים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ודתיים מרחיקי לכת. חלק מן השינויים התרחשו מייד, ואילו אחרים התרחשו בהדרגתיות. עם הכיבוש נולד מעמד שליט חדש שהשפעתו הלכה וגברה. תושבי הארץ זה דורות רבים נאבקו על שמירת זכויותיהם, דתם ותרבותם, אך גם עברו תהליך משמעותי של הסתגלות לשינויים.
במחקריהם ניסו חברי הקבוצה לשפוך אור חדש על התהליכים שהתרחשו, בבוחנם הן את המצב שקדם לכיבוש, הן את השינויים שחלו בעקבותיו