מחקרים רבים הוקדשו לשסע העדתי בין אשכנזים
למזרחים בישראל ולהתחקות אחר שורשיו ההיסטוריים
והאינטלקטואליים, הנעוצים בעליות הגדולות מהמזרח
התיכון ומצפון אפריקה באמצע המאה העשרים. אולם
נדמה כי ספרות המחקר בנושא פסחה על חוליה חשובה
ומכוננת בעיצוב הנרטיב המזרחי המחאתי – הסופר
היהודי העיראקי נסים רג'ואן (2017-1924).
מאמרו של מאיר חטינה 'ההומניסט הנשכח: נסים רג'ואן ושורשיה
הרעיוניים של המחאה המזרחית בישראל', הפותח את
החוברת, מבוסס במיוחד על הארכיון הפרטי של רג'ואן,
ומטרתו לזרות אור על דמותו של איש רוח מורליסט,
הומניסט, שתפקד כסייסמוגרף של החברה הישראלית
הצעירה, איתר את שסעיה החברתיים והפוליטיים,
ושרטט לפניה דרך מוצא ועלייה על דרך המלך, גם בציר
היחסים עם הערבים הפלסטינים בישראל ועם המרחב
הערבי. בחילוצו של רג'ואן מתהום הנשייה של הזיכרון
הישראלי ומיקומו בהקשר רחב, תרבותי והשוואתי, יש
כדי להעשיר את גוף הידע על השיח העדתי ולהוסיף
זווית דיון חסרה על התפתחותה ומאפייניה של המחאה
המזרחית לאחר קום המדינה.
פרופ' מאיר חטינה מלמד בחוג ללימודי האסלאם
והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים.
meir.hatina@mail.huji.ac.il

Many studies have been devoted to the sectarian
divide between Ashkenazim and Mizrahim
in Israel and to tracing its historical and
intellectual roots, which derive from the mass
immigration from the Middle East and North
Africa in the mid-twentieth century. However,
the research literature on the subject seems to
have overlooked an important and foundational
link in the shaping of the Mizrahi protest
narrative – the Iraqi Jewish writer Nissim Rejwan
(1924–2017). Meir Hatina’s article, “The
Forgotten Humanist: Nissim Rejwan and the
Ideological Roots of Mizrahi Protest in Israel,”
which opens the issue, is based specifically
on Rejwan’s private archive and aims to shed
light on the figure of an intellectual who was a
moralist and a humanist, who functioned as a
seismograph of early Israeli society, locating its
social and political divisions and charting a way
out and a path forward, not only with regard
to internal Jewish divides but also in the axis of
relations with the Palestinian Arabs in Israel and
with the Arab world. By rescuing Rejwan from
the abyss of oblivion within Israeli memory and
placing him in a broad, cultural and comparative
context, we can enrich the body of knowledge
about the sectarian discourse and add a missing
angle of discussion on the development and
characteristics of Mizrahi protest after the
establishment of the state.
Prof. Meir Hatina teaches in the Department
of Islamic and Middle Eastern Studies at the
Hebrew University of Jerusalem.
meir.hatina@mail.huji.ac.il

מאמרו של תום פוגל 'דוד סלימאן ששון: אתנוגרף בין
מזרח למערב' מציג את דמותו ואת מחקריו האתנוגרפיים
של האספן והחוקר דוד סלימאן ששון )1942-1880(.
פוגל מתאר את נסיעתו של ששון מלונדון לבגדאד ובוחן
את כתיבתו האתנוגרפית בעקבות המסע ולאורך חייו.
מתוך דיון באופן שבו כתב ששון על אמונות עממיות
של יהודי בגדאד ותימן המחבר מציע להבחין בין
שתי תקופות בכתיבתו. התקופה הראשונה התאפיינה
בכתיבה ביקורתית על אמונות עממיות ובעיקר על
מאגיה, ואילו בתקופה השנייה ניכרה מגמה לייצוג
חיובי יותר של יהדות המזרח – בכתיבה אפולוגטית
על גופי הידע העממי או בבחירה לכתוב על נושאים
אחרים. פוגל מציע שבמעבר בין התקופות התעצבה
תודעתו של ששון הבגדאדי־ההודי־האנגלי כחוקר שחי
בלונדון ומשמש נציג של המזרח במערב.
ד”ר תום פוגל הוא עמית מחקר בחוג להיסטוריה של
עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים ומלמד
במכללה האקדמית אחווה.
tomfogel@gmail.com

Tom Fogel’s article, “David Solomon Sassoon: An
Ethnographer Between East and West,” presents
the persona and ethnographic research of the
collector and scholar David Suliman Sassoon
(1880–1942). Fogel describes Sassoon’s journey
from London to Baghdad and examines his
ethnographic writing following the journey
and throughout his life. Following a discussion
of how Sassoon wrote about the folk beliefs
of the Jews of Baghdad and Yemen, the author
suggests distinguishing between two periods in
his writing. The first period was characterized
by critical writing about folk beliefs and
especially about magic, while the second period
showed an inclination toward a more positive
representation of Eastern Jewry – in apologetic
writing about bodies of popular knowledge or
in choosing to write about other topics. Fogel
suggests that in the transition between the
periods, the Baghdadi-Indian-English Sassoon’s
awareness of himself as a researcher living in
London and serving as a representative of the
East in the West, crystallized.
Dr. Tom Fogel is a research fellow in the
Department of Jewish History at the Hebrew
University of Jerusalem and teaches at Achva
Academic College.
tomfogel@gmail.com

במאמרה של אסתר ינקלביץ 'אחים קרובים נִ דָּ חים:
השתלבותם של עולי כורדיסטן בהתיישבות החקלאית
בראשית המאה העשרים' נדונים היחסים בין הפועלים
בסג'רה לבין עולים מכורדיסטן שהצטרפו אליהם. עם
הקמתה של חוות סג'רה בשנת 1900 בידי יק”א ('חברה
להתיישבות יהודים') הצטרפו עולים מכורדיסטן
לפועלים שבאו להכשיר עצמם כפועלים חקלאיים
להתיישבות. פועלי החווה שהיו בעלי משפחות התגוררו
תחילה בחלקו הצפוני של הכפר הערבי סג'רה בבתים
שרכשה יק”א, ועימם גרו גם עולי כורדיסטן. במהלך
שנת 1902 פינו מרבית המשפחות את הבתים בכפר
הערבי, אך הפועלים הכורדים נשארו לגור בכפר.
בדצמבר 1907 פנתה קבוצת משפחות כורדיות אל
הנהלת יק”א בבקשה להשתלב באריסות במושבה, אך
רק לאחר שנתיים זכו שלוש משפחות מקרב הפועלים
הכורדים למעמד של חצי איכרות והמשיכו להתגורר
בשולי הכפר הערבי. היהודים הכורדים נחשבו למי
שמסתפקים במועט, אך נראה שעקרון ההסתפקות
במועט בסג'רה נבע מרצון ולא פחות מכך מכורח
המציאות; הוא ליווה את כל הפועלים והאריסים במקום
אם כי נראה שהעולים הכורדים נאלצו להסתפק בפחות
מהאחרים. חלקם נקלט לימים באריסות במושבה סג'רה,
אך נותר בשולי המושבה – במובן החברתי והמרחבי
כאחד.
ד”ר אסתר ינקלביץ היא עמיתת מחקר בחוג ללימודי
ישראל באוניברסיטת חיפה.
estiyan@gmail.com

Esther Yankelevich’s article, “‘Close Brothers
From Far-Off’: The Integration of Kurdish
Immigrants in Agricultural Settlement in
the Early Twentieth Century,” discusses the
relations between the workers in Sejera and the
immigrants from Kurdistan who joined them.
With the establishment of the Sejera farm in 1900
by the JCA (Jewish Colonization Association),
immigrants from Kurdistan joined the workers
who came to be trained as agricultural workers
for settlement. The farm workers, who had
families, initially lived in the northern part of the
Arab village of Sejera in houses purchased by the
JCA, and immigrants from Kurdistan also lived
with them. During 1902, most of the families left
the houses in the Arab village, but the Kurdish
workers remained there.
In December 1907, a group of Kurdish
families approached the JCA administration
with a request to integrate into the colony as
sharecroppers, but only after two years did
three families from among the Kurdish workers
receive the status of semi-peasants and continue
to live on the outskirts of the Arab village. The
Kurdish Jews were considered to be content
with little, but it seems that the principle of
abstemiousness in Sejera stemmed from no less
from desire than from the necessity of reality;
poverty accompanied all the workers and
sharecroppers in the place, although it seems
that the Kurdish immigrants were forced to
make do with less than the others. Some of them
were later absorbed into the sharecroppers of
Sejera colony but remained on the outskirts– in
both social and spatial senses.
Dr. Esther Yankelevich is a research associate
in the Department of Israel Studies at the
University of Haifa.
estiyan@gmail.com

מאמרו של משה נאור 'חארת אליהוד וההיסטוריה של
יהודי ספרד והמזרח בחיפה' סוקר את ההיסטוריה של
רחוב היהודים בחיפה (חארת אליהוד). בדומה לשכונות
יהודיות במרכזים עירוניים במזרח התיכון, שכונה זו,
ששכנה ברובע המזרחי והמוסלמי של חיפה, הייתה
מרכז לחיים הקהילתיים של יהודי ספרד והמזרח בעיר
עד המרד הערבי. בחינת ההיסטוריה של השכונה כמרחב
משותף יהודי וערבי מתפתח ומשתנה וההתמקדות
ביהודי ספרד והמזרח מאפשרים הצגת פרספקטיבה
נוספת להיסטוריה של חיפה ולהבנת התפתחות היחסים
בין יהודים לערבים בתקופת המנדט.
ד”ר משה נאור מלמד במחלקה ללימודי ישראל
באוניברסיטת חיפה.
mnaor@univ.haifa.ac.il

Moshe Naor’s article, “Ḥārat al-Yahūd and the
Sephardi and Mizrahi Jewish History of Haifa,”
reviews the history of the Street of the Jews
in Haifa (Ḥārat al-Yahūd). Similar to Jewish
neighborhoods in urban centers throughout
the Middle East, this neighborhood, located in
the eastern and Muslim quarter of Haifa, was a
center for the communal life of the Sephardi and
Mizrahi Jews of the city until the Arab Revolt.
Examining the history of the neighborhood as
a developing and changing shared Jewish and
Arab space and focusing on the Sephardi and
Mizrahi Jews allows for an additional perspective
on the history of Haifa and an understanding of
the development of relations between Jews and
Arabs during the Mandate period.
Dr. Moshe Naor teaches in the Department of
Israel Studies at the University of Haifa.
mnaor@univ.haifa.ac.il

מאמרו של דרור חוברה 'יחסי הגומלין בין הקצבים
התימנים להנהגה המקומית במושבה חדרה' מתמקד
בקהילת יהודי תימן שהתיישבה במושבה חדרה בשנים
תרע”ד-תרפ”ט )1929-1913(. באותן שנים התקיימו
תדיר מגעים בין השו”ב )השוחטים והבודקים( והקצבים
התימנים לוועד המושבה חדרה עקב סכסוכים בענייני
שחיטה. במפגשים ובהתנגשויות בין הצדדים באו לידי
ביטוי הבדלים בין תרבויות שונות, גם במה שנוגע להון
התרבותי של כל אחת מהן ולכוח השפעתה בהקשר של
התפתחות כלכלת המושבה חדרה. על רקע זה חוברה בוחן
את הדרכים שפיתחה קהילת יהודי תימן להתמודדות עם
הקשיים בשמירה על מסורות השחיטה, הבדיקה והניקור
ובהשמעת קולם. מצד אחד שאפו התימנים להשתלב
בחברה החדשה, ומצד שני רצו לשמר את מסורותיהם.
המאמר מתאר גם מקרים שבהם נעשו ניסיונות לגשר על
הפערים הדתיים באמצעות פשרות יצירתיות.
ד”ר דרור חוברה הוא מרצה במכללת אורות ישראל.
drorhubara@gmail.com

Dror Hubara’s article, “The Interrelationship
between the Yemenite Butchers and the Local
Leadership in the Hadera Colony,” focuses on
the Yemenite Jewish community that settled
in the Hadera colony in the years 1913–1929.
During those years, there were frequent contacts
between the Yemenite butchers and the Hadera
Colony Committee due to disputes over issues
of slaughter (sheḥiṭah). In the meetings and clashes
between the parties, differences between various
cultures were expressed, also with regard to each
side’s cultural capital and the power of its influence
in the context of the economic development
of the Hadera Colony. Against this background,
Hubara examines the methods that the Yemenite
Jewish community developed to cope with
the difficulties in preserving their traditions of
slaughter, inspection (bediqah), and removal of
forbidden parts (niqqur), and in making their voices
heard. On the one hand, the Yemenites aspired to
integrate into the new society, and on the other
hand, they wanted to preserve their traditions.
The article also describes cases in which attempts
were made to bridge the religious gaps through
creative compromises.
Dr. Dror Hubara is a lecturer at Orot Yisrael College.
drorhubara@gmail.com

המאמר של אילה שקלאר 'בין הקרנות הלאומיות לארצות
האסלאם: קשריהם של הרב ישעיהו שפירא ור' בנימין
עם חכמי ארצות האסלאם במחלקה לתעמולה בקרב
החרדים, 1933-1928 ' מאיר את פועלה של המחלקה
לתעמולה בקרב החרדים בקרנות הלאומיות, שהייתה
חלק מ'קרן קיימת לישראל' ו'קרן היסוד'. על רקע מיעוט
המשאבים שהשקיעו הקרנות הלאומיות בפעילות בקרב
יהודי המזרח בראשית המאה העשרים בולט גילויה של
מערכת קשרים ייחודית שניהלה עימם המחלקה. בשנים
1933-1928 התכתב מטעמה הרב ישעיהו שפירא עם
רבנים מזרחים בולטים, שלח אליהם תשמישי קדושה
וספרים מארץ־ישראל, וזכה לתמיכתם הנלהבת. קשרים
אלה הונעו מכוח תפיסתם הייחודית של ראשי המחלקה,
הרב שפירא ור' בנימין, באשר למקומה המרכזי של יהדות
המזרח בתהליך התחייה הדתי־הלאומי.
ד”ר אילה שקלאר מלמדת במכללה האקדמית חמדת.
ayala48@gmail.com

Ayala Shklar’s article, “Between the National
Funds and the Islamic Lands: The Ties of Rabbi
Yeshayahu Shapira and Rabbi Binyamin with
the Jewish Scholars of Islamic Lands in the
Department of Propaganda among Haredim,
1928–1933,” sheds light on the work of the
Department for Propaganda among the Haredim
in the National Funds (the KKL-JNF and Keren
HaYesod-United Israel Appeal). Against the
background of the limited resources that the
National Funds invested in activities among the
Jews of the Middle East in the early twentieth
century, the discovery of a unique system of
contacts that the Department maintained with
them is striking. During 1928–1933, Rabbi
Yeshayahu Shapira corresponded on its behalf
with prominent Mizrahi rabbis, sent them
ritual objects and books from the Land of
Israel, and received their enthusiastic support.
These connections were driven by the unique
perception of the heads of the department,
Rabbi Shapira and Rabbi Binyamin, regarding the
central place of Eastern Jewry in the process of
national religious revival.
Dr. Ayala Shklar teaches at Hemdat Academic
College.
ayala48@gmail.com

הרב נסים נחום )1927-1862( היה דמות פעילה ומרכזית
בעולם הישיבות הירושלמי ומחוצה לו בראשית המאה
העשרים, אך דמותו כמעט לא נחקרה ונותרה לוטה
בערפל. רונאל עטיה סוקר במאמרו 'תורת הסוד
שבין האשכנזים לספרדים: לדמותו ופועלו של הרב
נסים נחום' את מפעלותיו של הרב נחום. עטייה סבור
שהרב נחום היה דמות מפתח במרחב החינוכי והתורני
בירושלים ותרם הרבה לפיתוח ולחיזוק של המגזר
החרדי־הספרדי בירושלים בראשית המאה העשרים.
ד”ר רונאל עטיה מלמד בחוג להיסטוריה של עם ישראל
במכללת אורות ישראל.
Ronel@orot.ac.il

Rabbi Nissim Nahum (1862–1927) was an
active and central figure in the yeshiva world
in Jerusalem and beyond at the beginning of
the twentieth century, but his figure has hardly
been studied and remains shrouded in obscurity.
Ronel Atiya reviews Rabbi Nahum’s works in his
article, “Occult Doctrine Between Ashkenazim
and Sephardim: The Life and Work of Rabbi
Nissim Nahum.” Atiya believes that Rabbi Nahum
was a key figure in Jerusalem’s educational and
Torah world and contributed greatly to the
development and strengthening of the HarediSephardi sector in Jerusalem at the beginning of
the twentieth century.
Dr. Ronel Atiya teaches in the Department of
History of the Jewish People at Orot Yisrael
College.
Ronel@orot.ac.il

מאמרו של חזקי שוהם 'בין אקדמי לציבורי בתולדות
המושג מסורת' משרטט את התפתחות המושג מסורת
ביישוב היהודי בארץ בתקופת המנדט ובמדינת ישראל.
הוא מבחין בין השיח האקדמי, שתייג את המסורת כלא־
מודרנית, לבין השיח הציבורי, שהעניק לה ערך חיובי.
מאז שנות השמונים הופיעה המסורתיות כהזדהות
אישית, ששילבה את השיח המתייג, שנוכס מחדש
בידי המזרחים, ואת השיח הציבורי, שהקנה למסורת
לגיטימציה תרבותית־חברתית. שילוב זה יצר הון סמלי
לבני הדור השני והשלישי למהגרים מארצות האסלאם
שזיהו את עצמם כמסורתיים.
פרופ' חזקי שוהם מלמד בתוכנית הבין־תחומית ללימודי
פרשנות ותרבות באוניברסיטת בר־אילן.
Hizky.shoham@biu.ac.il

Hizky Shoham’s article, “Between Academic
and Public in the History of the Concept of
Tradition (Masoret),” outlines the development
of the concept of tradition in the Jewish Yishuv
in Palestine during the Mandate period and in
the State of Israel. He distinguishes between the
academic discourse, which labeled tradition as
unmodern, and the public discourse, which gave
it a positive value. Since the 1980s, traditionalism
has emerged as a personal identification, which
combined the labeling discourse, which was
reappropriated by the Mizrahim, and the public
discourse, which gave tradition cultural-social
legitimacy. This combination created symbolic
capital for second- and third-generation
immigrants from Islamic countries who identified
themselves as traditionalists.
Prof. Hizky Shoham teaches in the Interdisciplinary
Program for Interpretation and Cultural Studies
at Bar-Ilan University.
Hizky.shoham@biu.ac.il

בחלק האנגלי בר קריבוס ואלעד וקסלר מעלים
במאמרם 'נפילתה של ממלכת הגדעונים: תובנות
חדשות בעקבות ביקור ראשון בסֶגֶנֶת, בירת השלטון
היהודי בהרי סְמֵן' תובנות חדשות על נפילתה של
ממלכת הגדעונים באתיופיה; המאמר נכתב בעקבות
ביקור ראשון של החוקרים בעמק סגנת, בירת השלטון
היהודי בסמן באחרית ימיו. המערכה שהביאה לסופה
של ממלכת הגדעונים התרחשה בשנת 1626, ואז הגיע
לקיצו השלטון העצמי של קהילת ביתא ישראל (יהודי
אתיופיה). מערכה זו הייתה סופו של מאבק ממושך בין
הקיסר הסולומוני סוּסְנְיוֹס ובין גדעון, שליט הקהילה.
במסגרת מאבק זה התנהלו מסעות מלחמה וקרבות
סביב סגנת, בירתו של גדעון, בהרי סמן. המאמר מציג
לראשונה את המאבק בין גדעון לסוסניוס ואת נפילתה
של ממלכת הגדעונים בהקשרם הגיאוגרפי, על סמך
מקורות בני התקופה והמחקר הגיאוגרפי־היסטורי באזור.
ד”ר בר קריבוס הוא עמית מחקר בתוכנית דן דוד ובמרכז
לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב וחתן פרס דן
דוד לשנת 2025.
karibos@tauex.tau.ac.il
ד”ר אלעד וקסלר מלמד במחלקה למדעי היהדות
באוניברסיטת טוליין בניו אורלינס.
ewexler1@tulane.edu

In the English section, in their article, “The Fall
of the Kingdom of the Gideonites: New Insights
Following a First Visit to Sägänät, the Capital of
Jewish Rule in the Sǝmen Mountains,” Bar Kribus
and Elad Wexler present, for the first time, the
geographical context of the fall of the Kingdom
of the Gideonites in Ethiopia. The article was
written following the researchers’ first visit
to the Sägänät Valley, the capital of Jewish self-rule in Sǝmen in its final days, and provides new
insights into the campaign that brought about
the end of the Gideonite Kingdom in 1626, and
with it, the end of the self-rule of the Ethiopian
Jewish community (Betä Ǝsraʾel). This campaign
was the end of a long struggle between the
Solomonic emperor Susǝnyos and Gedewon,
the Betä Ǝsraʾel leader. As part of this struggle,
military campaigns and battles were waged
around Sägänät, Gedewon’s capital, in the Sǝmen
Mountains. The article presents for the first time
the struggle between Gedewon and Susǝnyos and
the fall of the Kingdom of the Gideonites in their
geographical context, based on contemporary
sources and geohistorical research in the region.
Dr. Bar Kribus is a research fellow in the Dan
David Program and the Center for Diaspora
Studies at Tel Aviv University and a 2025 Dan
David Prize laureate.
karibos@tauex.tau.ac.il
Dr. Elad Wexler teaches in the Department
of Jewish Studies at Tulane University in New
Orleans.
ewexler1@tulane.edu