ספר זה הוא הרביעי בסדרה חדשה על קהילות ישראל בארצות המזרח במאות התשע-עשרה והעשרים. הסדרה פורשת תיאור מקיף של התהליכים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים שהתרחשו בקהילות בארצות המזרח. בחברה הישראלית גוברת בשנים האחרונות המודעות לחשיבות שימור מורשת קהילות ישראל, והסדרה נועדה לתרום למגמה זו.
הכיבוש הצרפתי בשנת 1881 שינה את דמותה הדמוגרפית, הכלכלית, החברתית והפוליטית של תוניסיה, ובכלל זה של יהודיה. מקהילה קטנה ומסוגרת, שהתנהלה על פי דרישות האסלאם וציוויי הדת היהודית, התפתחה והייתה לקהילה גדולה. היא התאפיינה באקטיביזם פוליטי וחברתי שביטוייו היו בעיתונות התוססת, ביצירה הענפה בערבית-יהודית, בהיקפה של הספרות הרבנית ובמעורבות של היהודים בחיים החברתיים והפוליטיים.
מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד הכיבוש הגרמני, שינו את מגמות ההתפתחות של תוניסיה. ככל שנחלש הקולוניאליזם הצרפתי מצאו עצמם היהודים עומדים בפני דילמות קיומיות, שבמוקדן השאלה אם להישאר בתונסיה או להגר. רוב יהודי תוניסיה בחרו להגר לישראל ולצרפת. רק בג’רבה נותרו כיום יהודים המנסים לשמר את אורח חייהם.