ספר זה הוא השנים עשר בסדרה חדשה על קהילות ישראל בארצות המזרח במאות התשע-עשרה והעשרים. הסדרה פורשת תיאור מקיף של התהליכים ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים שהתרחשו בקהילות בארצות המזרח.

להתפתחות הקהילה היהודית באלג’יריה קווי מתאר ייחודיים: המועד המוקדם שבו השתלטה צרפת על אלג’יריה, האופי המיוחד של הקולוניאליזם הצרפתי, גודלה של אוכלוסיית המתיישבים הצרפתים, מעורבותה של יהדות צרפת בנעשה באלג’יריה, צו כרמיה משנת 1870, החלת חוק הגיוס לצבא הצרפתי וחוק חינוך חובה צרפתי לכלל יהודי אלג’יריה – כל אלו עיצבו את השינוי שחל בקהילה היהודית באלג’יריה במאות התשע-עשרה והעשרים. כולם השפיעו על עומקה של המודרניזציה, על אופיין של האסימילציה והסוציאליזציה של יהדות אלג’יריה ועל תהליכי הניתוק מאלג’יריה ומאוכלוסייתה המוסלמית.

ייחודה של קהילה זו הוא בעוצמתם של תהליכי ההשתלבות בחברה הצרפתית באלג’יריה, חברה שפעלה לדחות אותם מקרבה בדרכים שונות. עוצמתם של תהליכים אלו הייתה בבסיס הדרמה הגדולה של הגירתה של כל יהדות אלג’יריה לצרפת בפרק זמן קצר מאוד, ושל סיום הנוכחות היהודית על אדמת אלג’יריה.