“עשרה קבים חוכמה ירדו לעולם תשעה נטלה ארץ ישראל […] עשרה קבים כשפים ירדו לעולם תשעה נטלה מצרים” (תלמוד בבלי, קידושין, מט).
הגיליון שלפניכם עוסק ביחסי ישראל–מצרים לאורך הדורות, מן העת העתיקה ועד ימינו. מבין כל שכנותיה של ישראל, מצרים היא הגדולה והחשובה ביותר. הקשר בין שתיהן קיים עוד מימי קדם, ויעידו על כך מאות הפעמים שארץ היאור מוזכרת במקרא. לאורך תקופות רבות מצרים הייתה המעצמה הדומיננטית והחזקה, ושתיהן שזורות זו בזו פוליטית, חברתית, כלכלית ותרבותית. לעיתים, הקשרים היו מעוגנים באופן ממוסד ולעיתים נעשו באמצעות אנשי קשר שנעו בין שתי הארצות, אם כדי “לשבור שבר” כמסופר במקרא ואם מסיבות כלכליות, דתיות או אחרות.
חיים קורן, שכיהן כשגריר ישראל במצרים, מציג את עומק הקשר בין ישראל ומצרים ואת השינוי ביחסים ביניהן בדורות האחרונים; עידו קוך מתאר את השפעת הכיבוש המצרי של כנען על תרבותה בתקופת הברונזה המאוחרת; ניר אור לב פותח לנו צוהר להבנת האומנות המצרית הקדומה; מרים פרנקל חושפת את ערוצי הקשר הייחודיים בין יהודי ארץ ישראל ליהודי מצרים בימי הביניים; סיפורו האישי של המהנדס שמחה אמבש מלמד על הקשרים החברתיים והכלכליים בין ישראל ומצרים בראשית המאה ה־20; ועל עידן השלום והמחיר ששילמה ישראל עם פינוי סיני תוכלו לקרוא במאמר המציג את חזונו של סאדאת להקים מרכז לשלוש הדתות בג’בל מוסא; בתיאור ביקורו היוצא דופן של הנשיא יצחק נבון במצרים ב־1980; ובמאמר העוסק בתכנון ובפיתוח של אופירה (שארם א־שייח’), ששימשה בית ייחודי לקהילת ישראלים שחלמו לחיות בפיסת גן עדן קטנה. ולסיום, המלצה לסיור בעקבות מצרים בירושלים.