השילוב של תלמיד חכם ומשכיל, המעורה בחיי הקהילה עצמה, הקנה לרב קאפח מעמד מיוחד הן בקרב חוקרים אחרים שהקדימוהו בתיאור אתנוגרפי מקיף של יהודי צנעא, והן בקרב מחברים אחרים מבני תימן.
הספר נדפס לראשונה בשנת תשכ"א, אולם הוא נכתב כחמש עשרה שנים קודם לכן, זמן קצר לאחר עליית המחבר ארצה (תש"ג). על הדחף לכתיבת הספר ועל האווירה בה היה שרוי באותה עת, מעיד המחבר בהקדמתו: "אמת, שלכתחילה לא נועד חיבור זה אלא לשם הנאה עצמית. בעלותי לארץ הקודש בשנת תש"ג עם אשתי וילדי, הגעתי לתל-אביב והיתה לי עיר מהוללה זאת עולם אשר לא הסכנתי לו, אשר שונה הוא מאוד מן העולם אשר בו גדלתי. הרגשתי בדידות ונחמתי היחידה היתה בשבתי לתאר חיי העבר, חשתי שאילו אני שרוי בתוכם ואותם הדמויות והמאורעות שבסיפורי עמדו כאילו חיים לנגד עיני רוחי. קיפלתי בספר כל מהלך חייהם של יהודי תימן, לעתים בקצרה ועתים בארוכה, על האורות והצללים שבהם, מתוך נאמנות לאמת. סיימתי הכתיבה וגנזתי הספר ולא עלתה על דעתי להוציאו לאור". ברבות הימים נתברר, כי האתנוגרפיה של יהודי תימן חשובה בעיניו מעבר לפן האישי ומהווה מרכיב רב-ערך בתפישתו השלמה את היהדות.