הספר מתמקד בהיסטוריה החברתית של פועלי הנמל היהודים (סבלים, סוורים וספנים) בסלוניקי בשנים 1936-1869. עד לעת האחרונה הגישה המקובלת במחקר ובספרות הזיכרון הייתה שתור הזהב של פועלי המשא היהודים בנמל נמשך לאורך כל ימי השלטון העות'מאני בסלוניקי והסתיים עם שילובה של העיר ביוון. קו פרשת המים היה השנים 1923-1922, הזמן שבו התיישבו בעיר פליטים יוונים מאסיה הקטנה, מומחים בעבודות נמל, שהאיצו את תהליך הייוון (הלניזציה) ברציפים והצליחו לסלק מהם על נקלה את פועלי הנמל היהודים, הוותיקים.
ספר זה הופך סברה כוללנית זו על פיה על ידי שימוש במגוון עצום של מקורות ראשוניים ומשניים ביוונית, בעברית ובספרדית-יהודית. המקורות הללו מאפשרים לבחון מחדש את הנחות היסוד, לחשוף את מורכבותן, ולנסח נקודות ראייה חדשות.
ההיסטוריה המדויקת של פועלי הנמל היהודים נעה בין כמה מעגלים המשלימים זה את זה לתמונה כוללת: גאוגרפיה-פוליטיקה, יחסי עבודה וזהויות חברתיות מגוונות. מעגלי דיון אלו מקרבים את הקורא למציאות הדמוגרפית, הפוליטית, הכלכלית, התעסוקתית, התרבותית והאידאולוגית היום-יומית, שבתוכה חיו ופעלו פועלי הנמל היהודים בסלוניקי, ובדרך זו נבנית תמונה שלמה, עדכנית וחפה מקלישאות על הווי החיים, האתגרים והמורשת ההיסטורית של קבוצה זו.