ספר זה בוחן את מקומה ואת חשיבותה של הציונות בתוניסיה באמצעות עיון בשלוש קבוצות: החברה היהודית, החברה המוסלמית והחברה הקולוניאלית הצרפתית. הציונות בתוניסיה הייתה אפיק לביטוי של זהות יהודית מודרנית. היא נאבקה עם זהויות יהודיות מודרניות אחרות שאפיינו את הקהילה היהודית על מקומה בחברה היהודית. מאבקים אלה היו על הגדרת מצבה של יהדות תוניסיה ועל ההתמודדות עם האתגרים שניצבו בפניה בעידן הקולוניאלי הצרפתי ובתקופה של התחזקות הלאומיות בתוניסיה.
כוחה של הציונות בתוניסיה הלך וגדל בזכות כוחה הארגוני של התנועה, דרכי פעולתה המודרניות והקונקרטיזציה של הזהות הלאומית שהציעה ליהודי תוניסיה. לשיא כוחה הגיעה התנועה לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר המאבק לעצמאותה של תוניסיה הלך והתעצם ושאלת הקמת מדינת ישראל נעשתה ממשית. בשנת 1947 ארגנו הציונים בתוניסיה את העלייה הבלתי חוקית המאורגנת הראשונה, שפתחה את העלייה הגדולה מצפון אפריקה והחלה את תהליך סיום הנוכחות היהודית בחבל ארץ זה.
הספר סוקר את התפתחותה של הציונות מראשיתה ועד 1948 תוך ניסיון להבין את תפקודה של הציונות במציאות הקולוניאלית המורכבת.