"אין כמו קיפניס בשירים לילדים",  אמר ביאליק בחיוך, "קיפניס בעצמו יוצר את מסורת החגים בגני הילדים. הוא משורר שלומד כל הזמן ומדייק בכתיבה. הפרחים שלו הם פרחים מן הטבע, וכמוהם החיות. משורר צריך להיות קשור לטבע, אחרת הוא כמו חזן בלי קול. אפילו אם ישיר ברגש עמוק: כמה שיתאמץ וישתדל, כמה שיפרכס ויתפתל, אם אין לו קול – לשווא הכול". הוא פנה אל קיפניס והמשיך: "כתוב כל מה שבלבך, בכל יום ובכל מקום".
לוין קיפניס אכן כתב בכל יום. מגיל עשר עד שהיה בן תשעים ושש שנים לא הפסיד יום כתיבה אחד. שיריו מושרים על ידי דורות של ילדים, מראשית המאה העשרים ועד היום. אי אפשר לתאר את הזמר הישראלי בלי "שנה הלכה, שנה באה", "סביבון סוב, סוב, סוב", "סלינו על כתפינו", "אל ראש ההר", "מי יבנה בית בתל-אביב", "רקפת" ועוד.
"מלך הילדים" הוא סיפורו של לוין קיפניס, והדרך הארוכה שעשה מאז התחבא בעליית הגג בבית העץ הישן בעיירה כדי ללמוד עברית בסתר ולכתוב שירים וסיפורים בעברית, דבר שהיה אסור באיסור חמור בבית אביו החזן, ועד שהגיע למעמדו כסופר, משורר ומחזאי הילדים הפורה ביותר בארץ, שכתב אלפי יצירות.