כרך זה הוא הספר החמישה-עשר בסדרה “קהילות ישראל במזרח במאות התשע עשרה והעשרים”, המציגה בפני הקוראים תיאור מקיף של התהליכים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים שהתרחשו בקהילות אלו.
קהילות יהודי בוכרה ואפגניסטן הן קהילות עתיקות שהתקיימו במרחב המרכז אסייתי במשך מאות רבות. במאות התשע-עשרה והעשרים היו במרחב זה תהפוכות פוליטיות רבות. האמירות ונסיכויות הח’אן הקטנות שהתקיימו בגבולו המזרחי של מרחב התרבות המוסלמית הפכו לכלי שרת בזירת המאבק בין האימפריות הרוסית והבריטית, שכונתה “המשחק הגדול”. לאחר המהפכה הבולשביקית חולקה אסיה המרכזית לרפובליקות ברית לאומיות במסגרת ברית המועצות. רפובליקות אלה המשיכו להתקיים כמדינות עצמאיות גם לאחר התפרקות המעצמה הסובייטית. כמו אוכלוסיית הרוב המוסלמי גם הקהילות היהודיות במרכז אסיה הושפעו רבות מן התהפוכות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות. ערב הכיבושים הקולוניאליים חיו קהילות אלו במרחב תרבותי משותף שהתפתח סביב הערים המסורתיות. כיבושי המעצמות חשפו את הקהילות היהודיות למודרניזציה וחידשו את הקשר בינן לבין ארץ ישראל וקהילות יהודיות אחרות. למן שנות השלושים של המאה העשרים ניתק השלטון הבולשביקי את הקשר הזה וביקש לחבר את הציבור היהודי לתרבות סובייטית חילונית. יהודים שנשארו תחת השליטה הסובייטית נאלצו להסתיר את אורח החיים המסורתי ולהתאימו לדרישות השלטון שאסר פעילות דתית, לאומית וקהילתית נפרדת. במקביל השקיע השלטון המרכזי משאבים בפיתוח החינוך וההשכלה, ביצירת כלכלה ריכוזית ובפיתוח הכפר והתעשייה. לעומת זאת באפגניסטן – שנותרה אזור חיץ בין בריטניה לרוסיה – נחשפה הקהילה היהודית לתהליכים אלו באופן מצומצם הרבה יותר.
יהודים אשכנזים החלו להגר מהערים האירופיות של רוסיה אל המרחב המרכז אסייתי למן המחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, ובמיוחד בתקופת מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה היו היהודים האשכנזים רוב ברור באוכלוסייה היהודית של המרחב ולכן ההיסטוריה היהודית של מרכז אסיה אינה שלמה בלעדיהם.
מאז התפרקות ברית המועצות היגרו מרבית היהודים ממרכז אסיה, ובערים הגדולות לא נשארו כמעט יהודים שישמרו את המסורת ואת התרבות היהודית ארוכת השנים.