ספר זה מביא לפני הקורא, מתוך כתבי יד שנתגלו בגניזת קהיר, שרידים מחיבור גדול של משלי חכמה ומוסר שנכתב בידי משורר עברי מקורי וברוך כישרון, סעיד בן באבשאד שמו. רבי סעיד פעל כנראה בבבל לקראת סוף המאה העשירית וראשית המאה האחת עשרה. ספרו שהוא בחלקו מעין אנציקלופדיה קטנה למדעי הטבע, חורג מבחינות רבות מן ההקשר התרבותי היהודי של סוף תקופת הגאונים.
המחבר מנסה למקם את היצירה בשלשלת התפתחותה של השירה העברית, ולשרטט לפי זה ראייה חדשה במפת ספרותנו הקדומה.