זהו סיפורו של מושב הפועלים הראשון בארץ: 'עין גנים'. עין גנים נוסד בשנת 1908 ליד פתח תקווה, אך למרבה הפלא נשתכח מן התודעה. השכחה מדעת או שלא מדעת, עוררה במחברת שהיא ילידת עין גנים, מחשבות רבות ונוגות, מדוע עין גנים, מושב ששימש מקום עלייה לרגל לפועלי העלייה השנייה, ושבו כתבו א"ד גורדון וי"ח ברנר כמה מכתביהם, אינו ידוע ברבים? מה קרה למייסדי המושב שלא עמדו על זכותם להישאר בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ-ישראל. האבות המייסדים של המושב היו אנשי עבודה צנועים וחרוצים, עקשנים וידועי סבל. עין גנים היה שם דבר בהתיישבות עד מלחמת העולם הראשונה. במלחמה הוא שימש קו חזית קדמי לצבאות הטורקים והאנגלים, רוב בתיו נהרסו ופרדסיו וגינותיו יבשו. בימי המנדט ועד סיפוחו לעיריית פתח תקווה בשנת 1937 הוא עשה כברת דרך ארוכה כמעט בלי תמיכה ציבורית.הוא המשיך לשמור על עצמאות כלכלית ועל אי תלות מפלגתית. אולם השינויים המפליגים שחלו במשך השנים גרמו לכך, שהוא נבלע בתוך פתח תקווה.