שני המאמרים הראשונים עוסקים ביהודים בתפוצות ובניסיונם להשתלב במרחב לאחר שהיגרו אליו. מרדכי אסייג עוסק בקבוצת עילית של סוחרים יהודים בערי הנמל במרוקו שהצליחו להשתלב במסחר האירופי, ושי והבה מתאר את “הגאושוס” היהודים בדרום ברזיל שהחלו כאיכרים במושבות יק”א.
ניתאי שנאן מנסה להבין מה היו המניעים של מדינת ישראל בראשיתה לפתח נרטיב המנתק את ירושלים החדשה מירושלים העתיקה ומן המקומות הקדושים. אודי מזרחי־צורף מתחקה כבלש אחר יוצרו של חותם ששימש את ועד כוללות הספרדים בירושלים. מיהו ומדוע היה צורך ליצר חותם חדש?
מי היו קוראיו של כתב העת “תִּקְוַת צִיוֹן”? גרשון נראל מתאר כתב עת בלתי מוכר, שהיה עיתון מיסיונרי בעברית בתקופת המנדט.
מוזיאון הטבע בירושלים נותר כ”שמורת טבע” והוכרז כמבנה לשימור. רגע לפני שהוא עתיד לעבור חידוש ושינוי מספר לנו עליו סידני קורקוס, שהיה מנהלו שנים רבות.
חברת החשמל הוקמה בידי פנחס רוטנברג ונועדה לשרת את כל תושבי המדינה. מאורעות תרפ”ט איימו לפגוע בתשתיות שלה. נדב היידקר בוחן כיצד ראו אותה בסביבה הערבית, האם תקפו אותה ומה היה מעמדה של החברה בעיני עובדיה.
במדור “על המקור – מאוספי הספרייה הלאומית” חושף אלכסנדר גורדין את ההערות שנרשמו על ביכורי הדפוס העברי ומה אפשר ללמוד מהן.
ונסיים בהמלצה של יואב אבניאון לסיור בבית קברות צלבני שנבנה על חוף הים, למרגלות מבצר עתלית.