הספר הוא מחקר ראשון מסוגו המתאר את יחסה של ההיסטוריוגרפיה הספרדית במחצית השנייה של המאה הי"ח ובמאה הי"ט
(1898-1759) לתולדות היהודים בספרד של ימי הביניים.
בחלקו הראשון סוקר הספר את תולדות העיסוק בקורות היהודים בספרד החל בהפסקתן של רדיפות הקונוורסוס (אנוסים) ועלייתה של ההשכלה הספרדית בראשית אמצע המאה הי"ח וכלה בשינויים שחלו בחקר התחום בסוף המאה הי"ט. בחלק זה נדונים הגורמים השונים שהשפיעו על חקר תולדות יהודי ספרד, כגון ההשכלה והלאומיות הספרדית. חלק זה עוסק גם בביטול האינקוויזיציה ובהשפעתו על שינוי היחס כלפי עברם של היהודים בספרד.
חלקו השני של הספר עוסק באופן שבו ההיסטוריוגרפיה הספרדית מייצגת הן אירועים מכריעים בתולדות יהודי ספרד, כגון ויכוח טורטוסה והגירוש של שנת 1492, הן האשמות שהאשימו בהן את היהודים בימי הביניים, כגון רצח נוצרים לצורכי פולחן, ועושק גויים באמצעות גביית מסים או הלוואה בנשך ובריבית.
מתברר כי בספרד של המאה הי"ט נוצרו שלושה זרמים, או שלוש תפיסות יסוד, לשם תיאור תולדות היהודים בימי הביניים: זרם שאפשר להציגו כפרו-יהודי, הרואה את היהודים כקרבנות של חוסר סובלנות דתי-נוצרי, זרם אנטי-יהודי, אשר רואה את רדיפות היהודים כתוצאה ישירה ממעשיהם שלהם כנגד האוכלוסייה הנוצרית, וזרם היסטוריוגרפי מתון, המבקש ללכת בדרך האמצע ולחלק את האשמה בסוף הטרגי והמר של נוכחות היהודים בחצי האי האיברי בין היהודים לרודפיהם הנוצרים.