זמן קצר לאחר מותה של הנזירה קלרה, שהוכרזה קדושה, הופיע בראשונה (בשנת 1260) ציור המתאר כיצד הסירה מעל העיר אסיזי בדרך נס את האיום של כיבושה בידי חיילים מוסלמים. הנס החריג הזה נעלם במשך תקופה ארוכה מן האמנות והספרות הקתולית של ימי־הביניים, אך חזר ופרח מן המאה ה־16 ואילך. נירית בן־אריה־דבי מתארת את גלגוליו של הסיפור ושל ביטוייו האמנותיים מן המאה ה־16 ועד למאה ה־20 (שבה הוכרזה קלרה קדושה של שידורי הטלוויזיה), ומסבירה את שובו של הסיפור ברוח ההתחדשות שפקדה את המסדר הפרנציסקני, במאבק נגד האיום העות’מאני ובתאולוגיה של ימי הרפורמציה הקתולית בעקבות ועידת טרנטו.