האם היהודים בימי הביניים הכירו את ההיסטוריה של העולם הנוצרי שבתוכו ישבו? האומנם התנכרו היהודים להיסטוריה של עצמם ובמקום זאת פיתחו שיטות של זיכרון פולחני?
הספר שלפנינו זורה אור על שאלות חשובות אלו ועל יחסם של יהודי ספרד ופרובנס להיסטוריה של הנצרות. סוגיית התודעה ההיסטורית של היהודים בימי הביניים נבחנת בו כנגד תפיסת הזיכרון הקיבוצי, ובתוך כך נחשפים דימויי העבר הנוצרי. מתברר שנושאים היסטוריים מרכזיים, כמו ימי האימפריה הרומית, המיתולוגיה היוונית-ההלניסטית, ישו וראשית הנצרות, תולדות הכנסייה וקורות המלכויות הנוצריות, היו בעלי חשיבות רבה בתודעה ההיסטורית היהודית, והיה להם תפקיד מורכב ומרתק בשיח היהודי-הנוצרי.
הקורא יפגוש בספר שורה ארוכה של דמויות מיתולוגיות והיסטוריות.
הספר פורש בפני הקורא מיתוסים, סיפורי אקסמפלה, נרטיבים היסטוריוגרפיים ומשלים היסטוריים, המשקפים פסיפס אנושי של דמויות מופת וגיבורי תרבות שתפסו מקום בולט בתודעה היהודית. מתוך זווית ראייה היסטורית-תרבותית מעלה הספר גישה חדשה המערערת את ההפרדה הקטגורית המקובלת בין יהדות לנצרות.