עת לפתוח עת-מול 300
אנחנו גאים להציג בפניכם את גיליון ה־300 של 'עת־מול'. באפריל 1975 הופיע הגיליון הראשון במסגרת אוניברסיטת תל אביב, ומאז 1999 הוא רואה אור ביד בן־צבי. לפני 100 גיליונות, בשנת 2008, איחל ראובן גפני, אז עורך 'עת-מול', שעל אף מהפכת המידע והאינטרנט נצליח לשרוד ככתב עת מודפס. אני אאחל לכולנו שנמשיך להיות רלוונטיים ומעניינים עבור קוראינו ושנצליח לעבור בקרוב לגיליון מקוון.
הגיליון שלפניכם מציע מבט מחקרי מרתק על התפתחותה של המוזיקה הפופולרית בישראל משנות השישים ועד שנות השמונים ועל התמורות שחלו בה. התהליכים החברתיים והפוליטיים שעברו על החברה הישראלית התבטאו גם במוזיקה הפופולרית. אם בראשית המדינה בלטה ההגמוניה של הלהקות הצבאיות ושל הסגנון הרוסי הסלאבי, הרי שבשנות השישים והשבעים ובמיוחד לאחר מלחמת יום הכיפורים, עם תהליכי האמריקניזציה והגלובליזציה שחוותה ישראל, בצד השתלבותם של יוצרים יוצאי ארצות ערב – נזנחו סגנונות אלה לטובת עליית מוזיקת הרוק המערבית לגווניה והמוזיקה המזרחית והים־תיכונית.
במחצית השנייה של שנות השבעים אנו עדים לעלייתם של כוחות פוליטיים ותרבותיים חדשים שקראו תיגר על ההגמוניה הישנה והשפיעו גם הם על התפתחות המוזיקה הפופולרית בישראל.
בגיליון מוצגים מאמריהם של חברי קבוצת מחקר שפעלה במכון לחקר תולדות ארץ ישראל ויישובה ביד בן־צבי. מאמרי הגיליון מבקשים להציב את התופעות המוזיקליות בהקשריהן ההיסטוריים, החברתיים והתרבותיים. המוזיקה הפופולרית נבחנת כאן כפלטפורמה מרכזית לגיבוש זהויות, והיא מאירה את פוליטיקת הזהויות המקומית ואת מקומה בתוך עימותים אתניים, מעמדיים ומגדריים.
הגיליון מאורגן סביב צירים של מרכז ופריפריה, הגמוניה ואנטי־הגמוניה. בתוך כך, הגיליון תורם להבנת הדינמיקה התרבותית של החברה הישראלית במחצית השנייה של המאה ה־20.