בעוד אירופה של ימי הביניים הייתה שקועה בתרדמתה, במרחב שבין בגדאד לקורדובה התחולל אחד המפגשים התרבותיים הפוריים בהיסטוריה. תחת שלטון האסלאם, היצירה היהודית לא רק שרדה – היא המציאה את עצמה מחדש.
בסדרת הרצאות זו נצא בעקבות "תור הזהב" היהודי, תקופה שהחלה עם כיבושי האסלאם במאה ה-7, ודעכה עם כיבושי ספרד בידי הנוצרים עד המאה ה-13. תקופה זו הייתה עבור יהודי האימפריה המוסלמית תקופת פריחה: דקדוק הלשון הפך למדע שיטתי, השפה העברית פשטה את בגדי התפילה לטובת שירת חול נועזת וחילונית' ההגות היהודית התעצבה מתוך דיאלוג (ולעיתים פולמוס) עם הפילוסופיה הערבית, ופרשנות המקרא הציעה תפיסות חדשות ונועזות.
נבחן תופעות אלה שהתפתחו בתור הזהב, ונעמוד על דמותם של המתרגמים – אותם "סוכני תרבות" שתיווכו בין עולמות והעבירו את אוצרות הדעת מן הערבית אל המערב הנוצרי.